צילום: שי פיירשטיין

 

החגים של חצי שירה: איך לאכול הכל ואפילו לרזות

חגים יש בכל השנה ובכל פעם אלו ששומרים בכל ימות השנה על המשקל נכנסים כבר למתח. שירה וסרמן מרגיעה – אפשר לאכול הכל, באמת הכל, ולסיים כל חג עם משקל נמוך יותר. טור שני בסדרה

שירה וסרמן

 

בשבוע שעבר הכרתם את העיקרון הראשון שלי מתוך השישה להרזיה – שימוש נכון בשמן. השבוע נדבר על הסיוט הגדול של כל מאותגרי המשקל – החגים. וניתן דוגמא על חג הפסח שידוע לכולנו בעיקר עם הקניידלך, המצות וארוחות החג שלא נגמרות.

עוד לא הספקנו לעכל את אזני ההמן של פורים וכבר החלו לצוץ בסופר המצות ועוגיות הפסח היבשות ומלאות הקלוריות, וזה עוד לפני שהסירים הגדולים הועמדו,

על הכיריים עם התבשילים הנבחרים לארוחות החג. אלו מבינינו ששומרים על משקלם כבר מפחדים. 

בפסח, ובחגים בכלל, יש נטייה לפרוץ את כל המחסומים, לאכול בלי הכרה, לטייל בין ארוחת חג אחת לשנייה, לצאת לנופש ולנצל כל רגע לבליסה בבופה ה"הכל כלול" (הרי שילמנו). כתוצאה מכך, אנשים מסיימים את החגים ואת החופשות עם לא מעט קילוגרמים עודפים, ומי כמוכם יודע כמה נאבקנו על הורדת כל קילו וקילו

בארבע השנים האחרונות, שנותיי הרזות, אני מצליחה לשרוד את כל החגים והחופשות, ואפילו לנצל את התקופות האלו להורדה במשקל. נשמע מוזר? גם אתם יכולים. כך עושים את זה:

 

פסח: אוכלים הכל, כולל הכל, ואפילו מרזים

אנשים רבים עושים טעות גדולה כאשר הם מתייחסים לפסח כאל חג ארוך ועמוס ארוחות, במקום להתייחס לחג כאל "ערב חג", בו חוגגים באמת. מי שיתחיל לחשוב על ליל הסדר כעל ערב חג, בו נאכל כמו כולם, את כל המאכלים האהובים, שאת רובם לא נמצא כל השנה, נטעם מהכל ונאכל גם קינוח טוב, אך למחרת נדע שחוזרים לשגרה, בלי מאכלי חג, ללא כופתאות ולביבות - ישמור על המשקל ואפילו ירד. 

במקום לשבת חסרי ישע בערב ליל הסדר, להתחיל לחשב את הקלוריות וכמובן להתבאס על כל ביס, אני ממליצה לכם בחום לעבור לשיטה שלי. 

בליל הסדר חוגגים - לא חושבים על כמה ולמה, לא סופרים קלוריות, לא מסתכלים על אחוזי שומן, לא שואלים כמה סוכר. אוכלים מהמאכלים שאוהבים, כולל חרוסת קניידלך ושאר ירקות. 

אז איך בכל זאת חוגגים ולא עולים? הקפידו על שש ההוראות הבאות:

  1. בליל הסדר לא סופרים קלוריות!
  2. אמנם לא סופרים קלוריות, אבל גם לא צריך להתחזר על המצות כנשנוש בזמן קריאת ההגדה. אם אתם מהמנשנשים - הביאו איתכם לסדר פלטת ירקות חתוכים מכל המינים ובכל הצבעים, מתובלים במיץ לימון טרי ומלח, ונשנשו אותם עד האוכל.
  3. לא יכולים בלי מצה עם שוקולד? היות וקינוחי פסח אינם מפתים במיוחד, הפכו את המצה עם ממרח השוקולד לקינוח של אחרי הסדר, לרובכם זה יהיה טעים יותר מעוגה חסרת קמח.
  4. למחרת הסדר חוזרים לשגרה, מנצלים את החופש הארוך לצעידות במזג האוויר האביבי הנהדר וכמובן - חוזרים לאכול נכון, עם תפריט מסודר.
  5. בתפריט אפשר לשלב מצה במקום 2 פרוסות לחם, ועדיין לא להשמין.
  6. בימים שעד לארוחת חג שני שומרים יפה, בארוחת חג שני אוכלים קצת יותר, כמו ימי שישי ושבת בהם תמיד אוכלים קצת יותר.

 צילום: שי פיירשטיין

הכל? כן, אוכלים הכל בפסח ולא משמינים  (צילום: שי פיירשטיין)

וכך, אם שומרים כל השבוע ודואגים להזיז את הגוף בשעות הפנויות, אין סיבה לסיים את הפסח (או כל חג אחר) עם קילוגרמים עודפים.

 

עוגות גבינה בשבועות, פירות יבשים בט"ו בשבט

 

כל חג והמאכלים שלו, או יותר נכון כל חג ו"פצצת הקלוריות" שלו. בשבועות מפוצצים אותנו עם עוגות גבינה מסוגים וטעמים שונים, שלא לדבר על הקישים עתירי הקלוריות והגבינות השמנות. בשבט כולם נזכרים בפירות היבשים שהזניחו כל השנה, מבשלים עם פירות יבשים, קוצצים פירות יבשים לכל תבשיל וסלט אפשרי ומנשנשים לאורך כל היום את פצצות הקלוריות והשומן האלו.

איך מתגברים על המוקשים האלו בחגים? פשוט מאוד. אוכלים באמת מה שאוהבים, לא כי זה חג. מעולם לא הייתי חסידה של עוגות גבינה, ולכן בשבועות מעולם לא מצאתי את עצמי טועמת כל פיסת עוגה אפשרית. למדתי שאת הדברים שאני אוהבת אני אמצא ואוכל כל השנה, לא רק כי חג.  

בחגים תמיד אוכלים יותר, ארוחת החג היא בדרך כלל עשירה יותר. אין סיבה לוותר על המאכלים האהובים, פשוט צריך לשלוט בכמויות, וגם אם אכלנו יותר בארוחת החג בצהריים אפשר לאכול ארוחת ערב קלה, ממילא תהיו פחות רעבים.

 

הכל כלול (גם העודפים של אחרי)

 

אז עברנו את ארוחות החג ונסענו לנופש לו חיכינו כל-כך, הזמנו מלון טוב בדיל עוד יותר טוב של "הכל כלול", וברור שננצל הכל "כי שילמנו ואנחנו לא פראיירים".

אנשים רבים השומרים על משקלם או נמצאים בתהליך ירידה במשקל מפחדים פחד עז מהבופה שאינו נגמר, מריחות המאפים בבוקר, משפע האוכל ובעיקר מ"שילמתי ולכן אני אוכל".

בתהליך הדיאטה הפרטי שלי נסעתי פעמיים למלונות בסגנון הכל כלול. בהתחלה חששתי משפע המזון ואיך בעצם אעמוד בפיתויים הרבים.

כשהגעתי לחדר האוכל הבנתי שאפשר לעשות את זה גם אחרת וגם הבופה יכול להיות החבר הכי טוב שלי בחופשה הזו ובטח לא האויב.

ניצלתי את הבופה העשיר לפתיחת הבוקר בסלט ירקות טרי (שכמובן בבית אני מתעצלת להכין), אכלתי שפע של גבינות רזות, ולקינוח - שתי פרוסות לחם עם ריבה ביתית.

במשך כל הארוחות צעדתי מספר פעמים לבופה הענק, טעמתי ירקות טעימים, סלטים חדשים, גיליתי שאם מבקשים, השף יגיש לכם פסטה ללא שמן ואפילו יכוון אתכם לגבינות הדלות שבמיצג המרהיב.

ציידתי את עצמי בכל בוקר במגוון פירות למשך היום בבריכה וכשהבטן קרקרה, תמיד היה משהו זמין ובריא לנשנש. אפילו בבית לא היה לי מגוון כה גדול של ירקות ופירות, גבינות ולחמים.

בשתי החופשות הללו לא רק שלא השמנתי אלא גם ירדתי במשקל, נהניתי יותר, ידעתי להתאים את השפע לצרכים שלי, ולאכול פנקייק רק שבאמת מתחשק ולא כי "שילמתי".

 

אז איך מתמודדים עם בופה ענק בחופשה?

 

  1. עשו סיבוב מסביב לבופה ובחנו את האוכל, בחרו מה שאתם באמת אוהבים. 
  2. אל תתביישו לשאול את המלצרים או את השף כל שאלה לגבי האוכל, תתפלאו כמה מודעות יש לצרכים של אנשים. 
  3. נצלו את העובדה שמישהו חותך עבורכם מסביב לשעון סלט טרי. רוב האנשים לא אוכלים סלט כי אין להם כוח לחתוך. בחופשה – אין תירוצים. 
  4. גם אם שילמתם (והרבה), זכרו תמיד כמה קשה להוריד את הקילוגרמים שמספקים לנו הפנקייקים, הקינוח הנוסף והסטייק השמנוני שהחלטתם להוסיף לארוחה אחרי שכבר שבעתם. מחשבות אלו יעשו את שלהן.

* * *

בשבוע הבא נדבר על אחת האהבות הגדולות של כולנו – מסעדות. איך מתמודדים עם אכילה בחוץ כשאין לנו שליטה על מה שמוגש לנו, מדוע המנות כל כך עצומות בגודלן, למה כדאי לאכול שתי מנות ראשונות, למה אסור להתבייש להחזיר מנה ואיך בוחרים מסעדה שתתאים למקפידים על משקלם. שבוע טוב!

קישור לטור המקורי

פורסם לראשונה: 01:27, 3.4.09 

 

 חזרה לעמוד "חצי שירה בתקשורת"

 

תגובות